פסק-דין בתיק ת"א 9004-01-09

המדובר בשתי תביעות (אחת לסעד ציווי והשנייה כספית) אשר נולדו בעקבות אותה תשתית עובדתית, ומסיבה זו אוחד הדיון בשני התיקים.

התובע, וליד עיסא, טוען כי הנתבעים ה"ה קאדרי ביצעו עבודות חפירה בסמוך לחלקת אדמה שבבעלותו ועקב כך נוצר הפרש גובה אשר מהווה סיכון ממשי לו ולבני ביתו. עקב כך, הוא עותר לחייב את קאדרי עומר ומוחמד לבנות על חשבונם קיר תומך לאורך כל עבודות החפירה שביצעו. מנגד, טוען מוחמד קאדרי כי וליד בנה על דעת עצמו מסלעה מסוכנת ובעקבות כך התדרדרו סלעים אשר פגעו בדירתו וגרמו לנזקי רכוש אשר מעורכים בסך 5,000 ש"ח.

היום שמעתי את ראיות הצדדים וכן סיכומים בעל פה בתום הדיון. העידו רק שני בעלי הדין (עיסא וליד מצד אחד ומוחמד קאדרי מצד שני). לא הובאו עדים נוספים.

לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים, נחה דעתי לדחות את שתי התביעות כפי שאפרט להלן. כבר אציין כי מסקנתי זו נשענת, בעיקרו של דבר, על כשלים ראייתים מצד שני בעלי הדין.

במכלול הנתונים שהובאו בפניי, לרבות עדותם של שני בעלי הדין שהעידו, ניתן לציין כי מוחמד ביצע עבודות בנייה ועקב כך ביצע עבודות חפירה בגבול המשותף עם חלקת האדמה של וליד. עבודות החפירה יצרו הפרש גובה מסוים שלכאורה מגיע לגובה של 2 מטר, אולי קצת יותר (וכאן אציין כי אף אחד מבעלי הדין לא השכיל להביא ראיות לעניין זה).  כמו כן, הובהר כי קיים מרחק לא מבוטל של כ - 10 מטר בין ביתו של וליד לביתו של מוחמד, כאשר באמצע קיימת דרך מעבר ברוחב 2 מטר וכן קיים תכנון של כביש ברוחב כ - 5 מטר שהרשות המקומית אמורה לבצע. גם בעניין זה, לא הובאו ראיות של ממש, אך כך עולה מרוח הדברים שצוינו בפניי. וליד בנה מסלעה מיוזמתו ועל חשבונו, כאשר הוא טוען כי עשה כן על מנת שיהיה פתרון זמני לשם הפחתת הסיכון הטמון לו ולבני משפחתו בגלל הפרש הגובה שנוצר עקב עבודות הבנייה שביצע מוחמד. יחד עם זאת, הועלתה טענה לפיה וליד עשה כן משיקולים של יצירת מצב קיים אשר ימנע מהרשות המקומית לבצע את הרחבת הכביש כמתוכנן. מהראיות המועטות שהובאו, ניתן להתרשם כי חלקתו של וליד מהווה מדרון מסוים אשר מגיע לקצה הכביש המתוכנן, אשר גובל בחלקתו וביתו של מוחמד. כאשר מוחמד ביצע את החפירות לצורכי בניית דירתו, הוא חפר רק בקצה של הגבול עם חלקת וליד ונוצר הפרש גובה של כ - 2 מטר על פי הנטען.

על מנת שוליד יוכל לזכות בסעד המבוקש על ידו, דהיינו ציווי המופנה אל שני הנתבעים ומורה להם לבנות קיר תומך, הרי עליו נטל הבאת הראיות והשכנוע כי נוצר מצב מסוכן וכי מצב מסוכן זה יש לו זיקה ישירה אליו ולבני משפחתו. מלבד הטענה הכללית כי בגלל הפרש גובה של כ - 2 מטר נוצר מצב מסוכן, הרי לא הובאה בפניי כל ראיה ממשית וגם לא ראיה של מומחה אשר יצדיק מתן ציווי כנטען. לכך יש להוסיף כי בצד חלקתו של וליד קיימת דרך מעבר מזה שנים רבות, בה נהגו אנשים לעבור, וכן קיים תכנון של כביש ברוחב 5 מטר שהרשות המקומית מתכננת לבצע (צוין במהלך הדיון כי ניתנו מספר הבטחות על ידי המועצה המקומית לבצע את הרחבת הכביש).

בכל הקשור לתביעת מוחמד, הוא טוען כי סלע התדרדר אל כיוון ביתו וגרם נזק למבנה. הוא מפנה לתמונות שצירף לתצהירו. ניתן לראות מתמונה מס' 4 שנגרם נזק לחלק קטן מהחלון (שבירת מספר בלוקים). במהלך עדותו ציין מוחמד כי שילם כ - 4,000 ש"ח לקבלן עבור תיקונים ופינוי הפסולת אך אין לו קבלות על כך. לגרסתו, הקבלן שביצע את העבודה לא נתן לו חשבוניות. למרות שלכאורה ניתן לאמוד את הנזק במאות שקלים, אני מחליט לדחות תביעה זו במלואה, בהעדר הוכחה על פי הנטל הדרוש במשפט אזרחי.

נוכח כל האמור לעיל, ועקב הכשלים הראייתיים שדבקו בשני הצדדים, נחה דעתי לדחות את שתי התביעות. וליד לא הניח בפניי תשתית עובדתית שיכולה להצדיק את הציווי לחייב את מוחמד לבנות את הקיר על חשבונו ומנגד, מוחמד לא המציא ראיה לעניין כימות הנזק שנגרם לו.

אשר על כן, אני מורה על דחיית שתי התביעות נשוא שני התיקים מבלי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום,  ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: